<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"א ח"ט</h1>
<h2>דף צט:</h2>
ג' שישבו לשום שומא כגון למזון האשה והבנו' וכיוצא בו וב' מסכימין בסך א' אפילו אם אין השלישי מסכי' הולכין אחר הרוב ואם כל א' מהג' אומר סך א' הולכין אחר האמצעי בתרא. שום הדיינין שפיחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל אבל אם עשו אגרת בקור' רוצה לומר שטר הכרזה אפילו יותר משתות כגון שוה ק' במאתים או בהפך מכרן קיים. ושליח אם טעה בכל שהוא מכרו בטל כמו אלמנה שמכרה בשביל כתובתה ופי' רבינו תם וזה השליח מיירי שעשאוהו בית דין שליח למכור ואפילו הכי בפחות משתו' מכרו בטל וכ"ש שליח שעשאוהו בעלים אפילו טעה בכל שהוא. ודיינין שטעו בפחו' משתו' מכרן קיים ואינו חוזר האונאה דהוי מחילה ולפי מה שפי' רבינו תם דמיירי בשליח בעלים אם טעו הדיינין בפחות משתות מכרן קיים וצריך להחזיר האונאה ופי' רבינו תם נראה עקר וכן כתב הר"מ במז"ל שאם טעו בפחות משתות אינו צריך להחזיר האונאה כי דינם דין כהדיוט והויא מחילה. י"מ כי בפחתו שנתאנו יתומים דין הוא שיתבטל אבל הותירו דנתאנה הלוקח למה יהיה גרוע כח היתומי' מכח הדיוט שאין אונאה לקרקעות ומתוך פרש"י משמע כי כמו שבאונאת יתומים מכרן בטל כמו כן בנתאנה לוקח ולפי סברתו כמו כן בשליח וכן כתב רב האיי זצ"ל דבשליח אם הותיר שתות מכרו בטל והר"י כתב דאם הותיר שליח דינו כאדם דעלמ' שמכר דבר המשלח וזכה המשלח ביתרון ואם פיחת אומ' לו לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ופי' כן הדין בסרסורין שמוכרין החפצים שאם טעו בכל שהו שמכרן בטל כך כתבו המפרשים אבל בית דין בין פיחתו בין הותירו מכרן בטל כי הם שלוחים של יתומי' ושל לוקח כי עליהם סומכין שיעשו דין וכן נראה עקר וגם כתב כי בפחות משתות מכרן קיי' ולפי פירושו נראה שאין בית דין יכולין לקיים המקח אם ירצו להכרי' הלוקח להחזיר האונאה שנתאנו אם נתאנו יתומים וכן מסתבר. והרמב"ם ז"ל כתב שאם רצו בית דין שלא לבטל המקח ויחזיר האונאה מחזירין ואותה שאמרנו דפיחתו או הותירו מכרן בטל הא שוה בשוה נראה דמכרן קיים מיירי שעשו הכרזה אבל לא כתבו אגרת בקורת שאם לא עשו הכרזה אפילו שוה בשוה מכרן בטל כאשר אכתוב למטה ומיירי בדברים שאין מכריזין ואותה שאמרנו שאם עשו אגרת בקורת שמכרן קיים בדברים שמכריזין ובמקום שמכריזין וכן פירש רב אלפס חלוקי הגמ' וכן נראה עקר ולפי פי' זה בדברים שמכריזין אם הכריזו מכרן קיים אפילו פיחתו או הותירו ואם לא הכריזו מכרן בטל אם פחתו או הותירו ויש מי שפי' דלעולם אין המכר קיים אלא שהכריזו והא דאמרינן בטל בדברים שאין מכריזין עליהם ולא הכריזו והא דאמרינן קיים בדברי' שמכריזין והכריזו ועוד בגמ' כאן בשעה שמכריזין כאן בשעה שאין מכריזין לפי' רב אלפס הא דאמר בטל בשעה שמכריזין והא דאמר קיים בשעה שאין מכריזין כגון לכרגא ולמזוני ולקבורה. בית דין שמכרו בלא הכרזה נעשו כמי שטעו בדבר משנה וחוזרין אפילו שוה בשוה כתובות.
